סוגיית החיסכון באנרגיה היא סוגיה קריטית שחשיבותה חורגת מהתחום הסביבתי. התקן החדש לבנייה ירוקה משקף עמדה זו ולכן פרק האנרגיה בתקן הוא המשמעותי ביותר. עמידה מלאה בדרישות האנרגיה של התקן מזכה במספר הרב ביותר של נקודות (עד 37 נקודות).
לפרק האנרגיה בתקן שני חלקים: החלק הראשון עוסק בביצועים האנרגטיים של המבנה, קרי ההיבטים הפסיביים שמקורם בתכנון המבנה, והחלק השני עוסק במערכות המותקנות במבנה.
הדירוג האנרגטי של המבנה, המשקף את תכנון המבנה, מקבל משנה חשיבות בתקן ומבנה חסכוני מבחינת צריכת האנרגיה יזכה בלמעלה מ-20 נקודות (כאמור, מבנה חדש המבקש לזכות בתו תקן ירוק חייב להגיע למינימום של 55 נקודות). נקודות נוספות ניתנות עבור תכנון ביו-אקלימי המאפשר חימום וקירור פסיביים, תכנון המתחשב בהשפעת שמש ובהשפעת הצל, ועבור ניצול תאורה טבעית בשטחים המשותפים הפנימיים של המבנה.
החיסכון האנרגטי של מערכות המבנה מקבל גם הוא חשיבות גדולה. כאן התקן מתייחס להיבטים של חיסכון אנרגטי בחימום מים, ביצועים אנרגטיים של מערכת התאורה, קיומן של מערכות אנרגיה מתחדשת, ביצוע אנרגטי של מערכות חימום וקירור האוויר, קיומה של מערכת אוורור, התקנתם של אמצעים למדידה ולבקרת השימוש באנרגיה והתקנת מערכת לניהול האנרגיה במבנה.
פרק האנרגיה כולל גם מספר תנאי סף שכל מבנה המעוניין לזכות בתו ירוק חייב לעמוד בהם. כך למשל הדירוג האנרגטי של המבנה (הנקבע על ידי תקן מיוחד לכך) אינו יכול להיות נמוך מ-C. כמו כן ישנה דרישה ללימוד המאפיינים האקלימיים של אתר הפרויקט באמצעות תרשים ביו-אקלימי ולניסוח אסטרטגיית התכנון בהתאם לתרשים זה. התקן מאפשר גמישות רבה ומטרתן של דרישות הסף היא ליצור כמה תכונות בסיסיות משותפות אשר כל מבנה ירוק יאופיין בהן.