תקן לבנייה ירוקה הוא כלי המציע קטגוריות לבחינה ומדדים להגדרה של מבנה ירוק. הקטגוריות מתייחסות לנושאים כגון: אנרגיה, מים, חומרים, פסולת, בריאות, תחבורה ועוד. עבור כל קטגוריה מוגדרים נושאי משנה לבחינה הכוללים קריטריונים למדידה ולהערכה. התקן מעניק ניקוד עבור עמידה בדרישות המפורטות בקריטריונים, וצבירת ניקוד מספק מזכה את הפרויקט בהגדרה "מבנה ירוק" ובקבלת "תו ירוק".
תקנים וכלי מדידה לבנייה ירוקה נהוגים בעשרות מדינות בעולם ומהווים כלי מרכזי לקידום התחום. כלי המדידה הללו מפותחים ומקודמים מתוך חזון שמטרתו לשנות את שוק הבנייה ולהפכו לשוק הפועל על בסיס עקרונות הקיימות. לתקנים חשיבות יוצאת דופן לקידום תחום הבנייה הירוקה. הם מסייעים לייצר שפה משותפת, לקבוע אמות מידה מוסכמות ולקדם תכנון אינטגרטיבי המתייחס לכלל ההיבטים של בנייה ופיתוח. כמו כן הם מאפשרים למבנים לקבל הכרה ותיוג אמין עבור יתרונותיהם הסביבתיים והם מסייעים לייצר דרישה למבנים ירוקים ולפתח מודעות ליתרונות הבנייה הירוקה.
בעולם נפוצים תקנים שונים למדידה ולדירוג של האלמנטים הסביבתיים בבניינים ירוקים וכן של מידת החסכון במשאבים שבניינים אלו מציגים. המוכרים שבהם הינם ה- BREEAM הבריטי, התקן הוותיק ביותר, פותח ומנוהל על ידי BRE, וה- LEED האמריקאי, התקן המוכר ביותר בעולם כיום, פותח ומנוהל על ידי המועצה האמריקאית לבנייה ירוקה.
תקנים אלו החלו ככלי בודד לבחינת ביצועים סביבתיים של מבני משרדים, אך במהלך השנים פיתחו הגופים כלי מדידה עבור סוגים נוספים של מבנים כגון מבני מגורים, מרפאות, מבני חינוך ועוד. כיום שואפים כלי המדידה להרחיב את תחום המדידה ולהקיף סוגים רבים ככל האפשר של מבנים וכן קבוצות מבנים, שכונות וקהילות. כלי המדידה נמצאים בתהליך פיתוח מתמשך וקבוע ומתעדכנים בתהליך מחזורי אחת לשנתיים או שלוש.
הציון הסופי של כל מבנה נקבע באמצעות הליך התעדה הבוחן את מידת השפעתו על הסביבה ומדרג אותו בהתאם לביצועיו. כך למשל התקן הישראלי מדרג מבנה ירוק באמצעות כוכבים ירוקים, התקן הבריטי מעניק ציון מילולי הנע בין "עובר" ל"מצטיין", והתקן האמריקאי מעניק תקן רגיל, תקן כסף, תקן זהב ותקן פלטינה.
בניין אשר זוכה לדירוג מסוג זה יכול להציג אסמכתא רשמית בלתי-תלויה לכך שהעמיד בראש סדרי העדיפויות בתכנון את נושא השמירה על הסביבה וכן להציג נתוני חסכון.