עוד מעט ותחלוף שנה מאז פרוץ משבר הקורונה, ונדמה שהעולם – מדינות המערב בייחוד – עוד לא למד לחיות עם הנגיף. שוב אנחנו עדים לפגיעותו הגדולה של האדם בהתמודדות עם איומים שמקורם בטבע. עד כה, ההשלכות החמורות של אירועי אסון אקלימי ומגיפות התקשרו בעיקר לעולם השלישי, ואנחנו דימינו את עצמנו חסינים מפני איומים כאלה. לנוכח המשבר הקשה שהאנושות חווה כעת, אנחנו יודעים: משברים עולמיים שמקורם בטבע ובביולוגיה לא רק שאינם מתחשבים בגבולות גיאוגרפיים, הם גם לא ממש מתרשמים מרמת הפיתוח או הקידמה של מדינות.
בחודשים שחלפו בין הגל הראשון והשני ראינו ממשלות חסרות אונים, מערכות בריאות על סף קריסה וציבורים שלמים, בארץ ובעולם, המסרבים לשנות משגרת חייהם, ונמצאים בין פטיש המגיפה לסדן המשבר הכלכלי והבריאות הנפשית. ברקע הדברים משתולל משבר חמור עוד יותר – משבר האקלים. אמנם הקורונה מוחשית יותר ביכולתה להפר את אורחות חיינו, אבל הידרדרות האקלים מאיימת יותר על עצם קיומנו. שני המשברים הללו שונים במובנים רבים, אבל שניהם מעלים שאלה מהותית לעתידנו על כדור הארץ: כיצד נוכל לבנות חוסן פיזי, חברתי וכלכלי נגד משברים אקולוגיים וביולוגיים?
שני המשברים, הבריאותי והאקולוגי, מחדדים את נחיצותה של היערכות רחבת היקף לבניית חברה חסונה, שתצמצם למינימום האפשרי את הסיכון לנזקים בזמן אמת. אם נתייחס למשבר הקורונה, המוחשי והמיידי מבין השניים, נחיצות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בשירותי הבריאות. המערך הקיים של רופאים ואחיות עושה עבודת קודש של ממש, אבל כירסום של שנים בתקציב מערכת הבריאות מוביל, בצדק, לחרדות באשר ליכולתה להתמודד עם משבר זה ודומיו. ומערכת הבריאות אינה היחידה. בעיות דומות אנחנו מזהים במערכת החינוך, המגלה אוזלת יד כשהיא נדרשת ללימוד מקוון, ובשוק העבודה שאינו ערוך לעבודה מרחוק של עובדים בביתם, בייחוד בענפי תעשייה שנקלעו למשבר עמוק משום שלא נערכו לכך מראש. בענף הנדל"ן והתשתיות, לדוגמה, מחסור מתמשך בכוח אדם הוביל לעירעור רצף הפעילות, שיישא השלכות ארוכות טווח. ביום שאחרי המשבר, המדינה תצטרך להשקיע בתשתיות כדרך להחזיר את הכלכלה למסלולה. אם חברות בנייה ותשתיות יקרסו היום, לא יהיה מי שיירתם למשימה להבריא את המשק מחר. וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות.
התפרצות נגיף הקורונה צריכה להיות קריאת השכמה לכולנו. הנגיף יגבה מחיר גבוה בחיי אנשים ובמצבנו הכלכלי, ולבסוף, בשלב כזה או אחר, ייעלם. אבל משברים נוספים, חמורים לא פחות, עוד צפויים לנו בעשורים הקרובים.
עלינו ללמוד ולהיערך אליהם מראש, לשנות הרגלים ותפיסות יסוד, ולהשקיע בחוסן לאומי, כדי למנוע את התממשות נבואות הזעם השחורות.
אלי כהן
מנכ"ל תרמוקיר