בונים חוסן לאומי נגד משברים

משבר הקורונה תפס את העולם ואת ישראל בהפתעה גמורה. שוב אנחנו עדים לפגיעות הגדולה של האדם בהתמודדות עם איומים הקשורים בטבע. עד כה, ההשלכות החמורות של אירועי אסון אקלימי ומגיפות התקשרו בעיקר לעולם השלישי, בעוד שהעולם המערבי הרגיש חסין מפני  איומים שאינם אנושיים. היום אנחנו יודעים: משברים עולמיים שמקורם בטבע ובביולוגיה לא רק שאינם מתחשבים בגבולות גיאוגרפיים, אלא שלנוכח המפלה המשפילה שהאנושות חווה כעת, הם גם לא ממש מתרשמים מרמת הפיתוח או הקידמה של מדינות.

כעת גם מתברר שהטענות של פעילי סביבה נגד ההתנהלות האנושית בעשורים האחרונים היו נכונות בשני היבטים. ההיבט הראשון והמרכזי יותר בשיח מתייחס לסגנון חיינו ולהתנהגותנו, ולהשלכות הסביבתיות רחבות ההיקף שלהם. ואכן, האטת הפעילות האנושית הובילה לצימצום טביעת הרגל האקולוגית. כך, לדוגמה, בסין – המובילה בהיקף פליטות הפחמן של פעילות תעשייתית – נמדדו ירידות של כ-25% בהיקף הפליטות. ההיבט השני של טענות אנשי הסביבה נוגע בהיערכות שלנו נגד אסונות, לרבות יכולתנו המוגבלת להתמודד עם סיטואציות משבריות שמקורן בהסלמה האקלימית. משבר הקורונה, החושף את אוזלת היד בהתמודדות רחבת היקף של מערכות הבריאות, החינוך ואחרות, מלמד שגם טענה זו נכונה מתמיד. עם זאת, הידע וההבנה הסביבתית שנצברו עד כה מספקים לנו כיווני מחשבה ופעולה, כדי לצמצם את הנזק (mitigation), ואף להיערך אל מול השינויים המתחוללים (adaptation). במילים אחרות, כיצד לבנות חוסן פיזי, חברתי וכלכלי נגד משברים אקולוגיים וביולוגיים.

משבר הקורונה מחדד את הנחיצות שבנקיטת פעולות רחבות היקף להיערכות מוקדמת ולבניית חברה חסונה, שיצמצמו למינימום האפשרי את הסיכון לנזקים בזמן אמת. נחיצות זו ברורה בראש ובראשונה בשירותי הבריאות. המערך הקיים של רופאים ואחיות עושה עבודת קודש של ממש, אבל כירסום של שנים בתקציב מערכת הבריאות מוביל, בצדק, לחרדות באשר ליכולתה להתמודד עם משבר זה ודומיו. ומערכת הבריאות לא לבד. בעיות דומות אנחנו מזהים במערכת החינוך, המגלה אוזלת יד כשהיא נדרשת לאפשר לילדים לימוד מקוון, בשוק העבודה שאינו ערוך לעבודה מרחוק של עובדים בביתם, בייחוד בענפי תעשייה שלמים שנקלעו למשבר עמוק משום שלא נערכו לכך מראש. בענף הנדל”ן והתשתיות, לדוגמה, מחסור פתאומי בכוח אדם הוביל להשבתה כמעט מוחלטת של הפעילות, שתישא השלכות ארוכות טווח. אחת מהן מתייחסת ליום שאחרי המשבר: המדינה תצטרך להשקיע בתשתיות כדרך להחזיר את הכלכלה למסלולה. אם חברות בנייה ותשתיות יקרסו היום, לא יהיה מי שיירתם למשימה להבריא את המשק מחר. וזוהי רק דוגמה אחת מני רבות.

התפרצות נגיף הקורונה צריכה להיות קריאת השכמה לכולנו. הנגיף יגבה מחיר גבוה בחיי אנשים ובמצבנו הכלכלי, וייעלם בשלב כזה או אחר. אבל משברים נוספים, חמורים לא פחות, עוד צפויים לנו בעשורים הקרובים. אם לא נלמד להיערך אליהם מראש, לשנות תפיסות יסוד בהתנהגותנו ולהשקיע בחוסן לאומי, נבואות הזעם השחורות יהפכו בלתי נמנעות.

אלי כהן
מנכ”ל תרמוקיר