התעשיינים צריכים "לצאת מהבונקר"

אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר ויו"ר ועדת חומרים של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה.

בקיץ האחרון הוצפה המדינה בהמוני העם. גל סוחף של המון כועס, מאוכזב שזמן רב לא ידע ימים של שקט וביטחון כלכלי, אשר החליט לקחת לידיו את האחריות על חייו. יש שיאמרו שהאנרגיות של הצעירים הללו, הן שמניעות את המהפכה החברתית הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל ואפילו העולם בעשורים האחרונים. למרות זאת, בעלי ההון מסרבים לרדת אל העם ולהקשיב לו. הם מעדיפים להמשיך ולשבת במגדל השן שלהם ואולי בכלל, מבחינתם היה עדיף אילו יכלו להיכנס בימים אלה ל”בונקר”.

הדי הקולות של מחאה זו עדיין מהדהדים ומעצבים את מערכת היחסים שבין הצרכנים לבין החברות העסקיות. לא מעט חברות עסקיות בוחרות בתקופה זו “להיכנס לבונקר” או במילים מעודנות יותר לשבת על הגדר ולהמתין עד יעבור זעם. אין ספק שחברות המבקשות לקיים צמיחה בת-קיימא, לא יכולות לעשות את זה במציאות הקיימת שבה מנכ”ל מתעורר כל בוקר לזירת קרב של דרישות חדשות שהוא צריך למלא כגון חוק אריזות, חוק אוויר נקי, דו”ח פליטות וכו’, דבר שלא מאפשר לו לצעוד לקראת פיתוח חדשנות ופיתוח מנועי צמיחה. דרישות אלו מגבילות את מקבלי ההחלטות בתעשייה מלהתמודד עם תנאי שוק וסביבה עסקית דינאמית ומשתנה בעתיד הקרוב. במקום לחשוב על יישום מדיניות סביבתית אמיתית, מפעלים בתעשייה יצטרכו לעמוד בצמצום הפער, שגם ככה הוא גדול, במהירות ובקצב שנדרש ע”י הרשויות שלא פעלו במשך שנים ליישום מדיניות סביבתית. במידה ולא תתגבש תכנית סביבתית-תעשייתית במדינת ישראל התוצאה תהיה שבעוד 10 שנים לא נראה תעשייה מסורתית מתפתחת ומתקדמת כמו בשאר מדינות העולם.

בכדי למנוע את המצב החברות צריכות, כבר היום, לאמץ גישה פרואקטיבית. על פי כל הסממנים העדפת נקיטת דרך פעולה כזו על פני גישה ריאקטיבית, היא הדרך הנכונה לניהול הסיכונים השונים מולם ניצבות חברות רבות בזמנים רגישים שכאלה. שכן, היא מאפשרת זיהוי מוקדם שלהם והיערכות מתאימה. אז מה היא הדרך הנכונה לאימוץ גישה פרואקטיבית? ראשית – העלאת המודעות להשפעות הכוללות של פעילות החברה, בדגש על הסביבתיות והחברתיות. השלב הבא הוא הגדרת יעדים ברורים ביחס למקום שאליו רוצים להגיע (“כוכב הצפון”) וגיבוש מפת דרכים למימושם, לבסוף השלב השלישי הוא שלב היישום, אשר במסגרתו נדרש טיפול בכל התהליכים בחברה, בתרבות הארגונית וכיו”ב’.
בימים אלו נקרתה בדרכנו התעשיינים הזדמנות מצוינת ליישום הגישה הפרואקטיבית וזאת במסגרת השולחנות העגולים שהתכנסו מתוקף החלטת הממשלה סביב הנושא של “צמיחה ירוקה”.

הדיונים בשולחנות העגולים הם ההזדמנות לקיים דיון בלתי אמצעי שבו משתתפים נציגי הממשלה (משרד התמ”ת והמשרד להגנת הסביבה), ארגוני הסביבה, נציגי אקדמיה וארגוני עובדים. אין ספק שלדיונים אלו, פוטנציאל אדיר לסייע רבות להבנת מכלול השיקולים והאינטרסים של הצדדים תוך גיבוש תכנית משותפת להשגת היעדים המשותפים. התהליך של דיוני השולחן העגול והתוצרים שלו יסייעו בעיצוב מחדש של השיח בישראל, אשר יתבסס על שיתוף פעולה וראייה לטווח ארוך.

כמו כן, הם יאפשרו עיצוב מחדש של התפיסה המקובלת כיום בחברה ביחס לתעשייה והכרה ביכולת של התעשייה להוות מחולל צמיחה בת-קיימא אשר יאפשר למגזרים רחבים יותר ליהנות ממנה. המשבר הפיננסי העובר כעת על אירופה מוכיח כי כלכלות אשר השכילו לשמר את התעשיות שלהן ועודדו אותן לחדשנות וצמיחה הצליחו להתמודד עם המשבר בצורה הרבה יותר טובה מאשר כלכלות שלא עשו כן.

בכל תהליך דומה שהיה במדינות סקנדינביה (שבדיה) ובמדינות מערב אירופה (הולנד וגרמניה) הוכח כי על ידי מדיניות ממשלתית וקביעת יעדים ברורים, תוך השקעת משאבים כלכליים, ניתן להגיע לתוצאות המבטאות את אותו איזון חברתי-כלכלי-סביבתי לו אנו שואפים.
טוב תעשינה הרשויות, אם תגבשנה בצוותא עם מקבלי ההחלטות, תכנית פרטנית אשר מתבססת על ערכי קיימות וסביבה למספר מפעלים ידוע מראש, תכנית המאפיינת ראייה לטווח ארוך ובניית פתרונות הולמים לתעשייה ולחברה אשר יביאו לצמיחה ירוקה אשר תהווה קטליזטור למנועי צמיחה ירוקים במדינת ישראל. למיטב ידיעתי, המשאבים הנ”ל קיימים ואינם מנוצלים היום.